מס' צפיות - 1480
דירוג ממוצע -
עבודה וקוץ ...
מאת: מיכל 24/05/13 (18:26)

חני ראתה מזוית עיניה את תיבת הדואר המפוצצת, היא ידעה, היא ידע מה מכילות המעטפות הלבנות, כבר חודשים רבים היא ובני בעלה לא שילמו חשבונות.

את בני פיטרו מהעבודה ומשכורתה של חני הייתה נמוכה ולא הספיקה לכלכל את הוצאות הבית. לחני ובני היה בן קטן ומכיוון שלא היה להם כסף לשלם לגן ילדים בני שמר עליו בבוקר כשחני יצאה לעבודה.

ערב אחד בני קם למקרר פתח את הדלת, הביט במדפים הריקים והחל לחבוט את הדלת בחוזקה כשהוא צועק "נמאס לי,נמאס לי להיות עני, נמאס לי שאיבדתי את כבודי העצמי ואיני יכול לפרנס את המשפחה", חני קמה לעברו על-מנת להרגיע אותו והוא דחף אותה בחוזקה ויצא מהבית.

שעות מיררה חני בבכי, היא בכתה על גורלם,היא בכתה מחוסר האונים שחשה והכי מכל היא דאגה לבני שטרם חזר הבייתה.

המחשבות שליוו אותה כשעמדה להרדם "אני חיייבת להיות יצירתית בכדי להציל את המצב".

"אמא,אמא היה הקול שהעיר את חני למחרת בבוקר, היא פקחה את עיניה וראתה את בנה הקטן מושך בבגדיה. לאחר כמה דקות בהם גיפפה את גופו הקטן וגרמה לו לצחוק יצאה חני מהמיטה לראות אם בני חזר.

הטלויזיה בסלון דלקה ללא קול, התמונות המרצדות יצרו בחדר האפלולי אווירה מיוחדת.

בני ישב מול הטלויזיה ובהה "בני אני רוצה לדבר איתך אבל תבטיח לי שלא תכעס,יש לי רעיון שיעזור לנו במיידי".

בתחילה הוא לא הגיב אבל כשחני התיישבה בסמוך אליו ולקחה את ידו בידה הוא הסב את ראשו אליה, הבעת פניו הייתה עצובה.

חני לקחה אוויר "תקשיב אנחנו נצא שלוש פעמים בשבוע בלילה לכמה שעות מהבית, את הילד נשים אצל אמא שלי,ואני אעבוד משהו כמו ארבע או חמש שעות ואחזור עם מזומן,אתהתחכה לי באוטו"

בני הביט בה בתדהמה הדף את ידה מידו וקם על רגליו "על מה את מדברת?מה השתגעת?".

חני נעמדה מולו,קרוב אליו הביטה בו ישר בעיניים "בני זה הפתרון היחיד,אף אחד לא צריך לדעת,נשתמש בכל אמצעי הזהירות שיש".

שנייהם עמדו האחד מול השני ושתקו, על פי אופן הנשימה היה אפשר להבחין בהתרגשות גדולה שאחזה בהם.

כל שעות היום הנושא לא עלה ובערב לאחר שהילד נרדם פנתה אליו חני "נו?","את בטוחה חני?את מבינה שזה לא פיקניק?"

חני ליטפה את פניו כשדמעה זולגת מעינה במורד הלחי "אני יודעת הכל ואני מוכנה להכל, אני הולכת להתלבש ואתה תתקשר לאמא לומר לה שאנחנו מביאים את הילד".

אי אפשר היה להבחין מה לבשה חני כשיצאו מהבית מעיל ארוך עטף את גופה והם עשו את דרכם עם הילד שהיה עטוף בשמיכה לביתה של האם.

לאחר כשעה מכוניתם עצרה בסמוך לצומת דרכים גדולה, חני הסירה את המעיל ובני הביט בשמלתה הקצרה שחשפה את רגליה, הוא הביט בנעלי העקב הנוצצים.

חני הוציאה מארנקה אודם קרבה את פניה למראה ומרחה אודם אדום חזק, ניערה את תלתליה פנתה לבני "תאחל לי בהצלחה ותשתדל להיות קרוב" שלחה לו נשיקה באוויר ויצאה.

בני עקב בעיניו אחרי רעיתו שנעמדה בצד הדרך, הוא ראה את המכונית הראשונה מגיעה, את חני רוכנת לחלון הרכב ואחרי מספר דקות של שיחה נכנסת לרכב.

הוא נסע אחרי הרכב שהגיע למוטל דרכים סמוך, הוא ראה אותם נכנסים לחדר וחיכה. הוא היה בסערת רגשות והמחשבות התרוצצו במוחו ללא הרף,הוא פחד.

הגבר יצא ראשון צהחדר,נכנס לרכבו ונעלם בחשיכה.

חני יצאה אחריו והתקדמה לעבר בני, הוא ניסה לראות את הבעת פניה אבל לא יכל, הוא השפיל את ראשו והרים אותו רק כאשר חש שחני נכנסה לאוטו וגם אז לא הביט בפניה.

חני הושיטה לעברו  5 שטרות של 100 שקל ואמרה בקול קר "ככה אנחנו נתיישר שמעת?אל תהייה רגשן עכשיו אין לנו את הפריביליגיה הזו".

לאחר 4 שעות בהם נסעו מהצומת הלוך וחזור השתיקה באוטו רעמה, חני מיהרה לחדר האמבטיה בהגיעם הבייתה ובני שמע את המים זורמים זמן רב מהמקלחת.

לאחר כ-חצי שנה כשמצבם הכלכלי השתפר,מצבם האישי הפך למוזר,הם מיעטו לדבר ופעלו בצורה מכנית. איש לא ידע מאין הופיע הכסף ובני תירץ זאת "אני עובד פרטי".

בוקר אחד בני קם, הוא ישן לבד הרבה זמן והלך לכיוון השירותים,משהו בשקט ששרר בבית הפנה את תשומת ליבו,ואז ראה שמיטת הילד הייתה ריקה, חני לא הייתה בסלון או במטבח.

בדקות הראשונות הוא לא קלט עד שראה את המעטפה שעליה היה כתוב "בני", הוא פתח אותה ועיניו חשכו " בני סוף סוף הבנתי, שאחרי הקרבה כזו גדולה מצידי לעזור בפרנסת הבית,להציל לנו את החיים אין לי צורך בך, מלבד היותך נהג שלי או שומר הראש לפעמים אתה התרגלת ולא ניסית להפסיק את אורח החיים המטורף הזה,כבר התרגלת שאני מביאה את הכסף ועד כדי כך שאפילו לא חיפשת עבודה ולא אמרת לי" עכשיו תורי".

הכותבת היא רואה,לומדת ורצה לספר לחברה

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 3 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
מכבד את בחירתה של חני..
יואל 26.05.13 (10:23)
2.
אני פה ל"ת
דודו 27.05.13 (19:17)
3.
אני פה ל"ת
דודו 27.05.13 (19:17)