בימים אלו ראה לאור גרסה מחודשת של הספר "הנץ ממלטה" אשר כתב דשיל האמיט , בתקופת השפל הכלכלי בארצות-הברית בשנת 1929,ותורגם לעברית ע"י אסף גברון.

זה לא סוד ש"הנץ ממלטה" העניק מסגרת חדשה ולגיטימציה ספרותית לסיפורי בלשים, שכיכבו עד אז בעיקר בחוברות צעקניות וזולות (תחילה הוא הופיע בחמישה המשכים בחוברות "מסיכה שחורה", ורק ב־1930 כונס לספר).

האמט יצר בספר, לראשונה, את השילוב  האולטימטיבי, שבמרכזו מוצג גיבור בדמות בלש קשוח בעל עקרונות ברזל; זאב בודד אשר מתעמת עם כל העולם ואחותו - שוטרים וגנבים, נשים ונושים; חוטף מכות אבל גם מרביץ חזרה ונחלץ, חבול אמנם, ממצבים בלתי אפשריים.

לצידו ונגדו  מוצגת ה"פאם פטאל", אישה מסתורית, יפהפייה ומפתה, אשר מחד מסבכת את ספייד בצרות, ומאידך מסייעת לו לפתור פרשות.

 מולם מוצבת חבורה של פושעים קשוחים וקטלניים, שיש להתגבר עליהם ולסכל את כוונותיהם המרושעות.   

הספר כתוב מנקודת מבטו של מספר מגוף ראשון המשמש כמעין עד אשר צופה מן הצד, שאינו מאפשר לנו להציץ אל מוחותיהם של ספייד ושל כל אחת מהדמויות האחרות, ומשום כך איננו יכולים לדעת מהם המניעים למעשיהם או מה הם חושבים.

לכן ככול הנראה לא נבין - עד המונולוג של ספייד בסצינת הסיום עוצרת הנשימה של הספר, שנחשבת לאחד השיאים של הז'אנר הזה בכלל - מה באמת מדריך את מעשיו של ספייד, ומדוע הוא פועל כפי שהוא פועל.

למשל, כשטלפון מעיר את ספייד באמצע הלילה ונודע לו ששותפו מת, הוא נותר אדיש וקר רוח עד כדי אטימות.

הרמז היחיד לזה שמות שותפו לא עבר לידו, מצוי בתיאור הפנומנלי של הסיגריה, שהוא מגלגל לעצמו: "האצבעות העבות של ספייד הכינו סיגריה בהקפדה מחושבת, המטירו כמות מדודה של פתותים שחומים מטה אל נייר מקוער, פיזרו אותם באחידות בשני הקצוות עם שקע קל במרכז, האגודלים מגלגלים את שולי הנייר הקרובים אליו מטה ומעלה...".  

דמויות הנשים בספר גורמות היום להרמת גבה.

 בריג'ידט היא שקרנית ופתיינית, ולא מהססת לבגוד בכולם ולהשתמש במיניותה להשגת מטרותיה; אייבה, אשתו של שותפו הנרצח, היא אישה תלותית ובוגדנית, שמנהלת איתו רומן מאחורי גבו של השותף; ואפי פרין, עוזרתו הנאמנה של ספייד, שיחסו אליה, על פי הקריטריונים של ימינו, היה נושא לתביעה עסיסית של הטרדה מינית. 

כזכור, "הנץ ממלטה" זכה בשלוש גרסאות קולנועיות, אחת מהן היא הגירסה המכוננת, אולי הסרט האפל הטוב ביותר של כל הזמנים.

 זוהי גירסתו של הבמאי ג'ון יוסטון מ־1941, אשר ליהק את השחקנים הבאים: המפרי בוגרט כסאם ספייד, מרי אסטור כבריג'יד אושונסי, פיטר לורה כג'ו קאירו וסידני גרינסטריט כקאספר גאטמן.

 אף על פי שהופעתו החיצונית של בוגרט כמעט הפוכה מדמותו של ספייד כפי שהאמט תיאר אותה (הוא נמוך, כהה ורציני; ספייד גבוה, בלונדיני וציני), בוגרט ניכס את הדמות לעצמו.

בסופו של דבר,השלישייה הגברית של הסרט כיכבה שנה אחר כך בסרט מופת נוסף, "קזבלנקה".  

                 השפעתו של ספייד על יוצרים אחרים

אין ספק שיוצרים רבים הושפעו מדמותו של הסוכן ספייד.

החל מריימונד צ'נדלר אשר אימץ לפיו את דמותו של הבלש פיליפ מארלו ,וכלה ביאיר לפיד אשר עיצב את דמותו של הבלש ג'וש שירמן לפי סופרי המתח האמריקנים.  
חשוב לציין שבסדרה "ללא עקבות" מופיעה דמותה של סוכנת הבולשת סמנתה ספייד אשר נקראת על שמו של הבלש.